החלטה בתיק בר"ע 360/04

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באריאל בת.ק. 18/03 (כב' השופט דוד גדול) מיום 7.6.04, לפיו קיבל את התביעה בהעדר הנתבעים, ואשר עניינה היה נזקי רטיבות בדירת התובעת.

הרקע לבקשה

התביעה הוגשה עוד ביום 9.3.03 ובה טענה התובעת כי היו נזילות מדירת הנתבעים לדירתה, ונגרם לה נזק שכלל הרס ארונות האמבטיה, נזק לתקרה, וכן ריח רע. התובעת צירפה תמונות המאמתות את חדירת המים ומצב התקרה. בגין כך נתבע סכום של 10,000 ש"ח. נעשו מסירות של כתב התביעה לנתבעים, ואף בדרך לקיום דיון היו החזרים של המשלוח מספר פעמים.

לאחר מכן התקיים דיון שהנתבעים לא התייצבו. כמו כן נדחו דיונים לבקשת הנתבעים ואף מסיבות אחרות.

בסופו של יום נקבע הדיון ליום 7.6.04 כשההזמנה בוצעה במסירה  אישית. לישיבה זו לא התייצבו הנתבעים, ובית המשפט נענה לבקשת התובעת לדון בהעדרם.

פסקי הדין בבית משפט קמא

בית המשפט קמא דן בקצרה בתביעה וציין כי גם הנתבעים מודים במקצת, כדבריו:

"... והם הגיבו בכתב הגנה קצר שבו יש למעשה מחצית הודאה ומחצית הטלת אחריות על התובעת".

כן ציין בית המשפט כי הנתבעים לא צרפו כל מסמך המעיד על טיפולם בבעיה.

בית המשפט חייב את המערערים בסכום של 7,000 ש"ח + מע"מ לאחר שבחן את ההצעות שצורפו לתיק,  וכן בסך כ-500 ש"ח הוצאות משפט.

טענת המבקשת

בבקשה מגוללים המבקשים את מסכת היחסים עם המשיבים בקשר עם העניין נשוא התביעה, ומציינים כי לא ידעו על תאריך הדיון, וכי הטענה שההזמנה הודבקה על דלת ביתם אינה נכונה.

דיון

וכפי שעולה מתיק בית המשפט קמא, אכן הדיונים נמשכו תקופה ארוכה בשל דחיות חוזרות, ואי הענות של המבקשים להזמנות ולקבלת כתבי בי-דין או אי משיכתם של המכתבים בדואר רשום שנשלחו אליהם ("לא נדרש" "הודעה שניה").

לישיבה שהתקיימה ביום 29.3.04 לא התייצבו המבקשים והם חוייבו בסך 250 ש"ח כהוצאות אותה ישיבה, ולאחר התכתבות בנדון שלחו שיק על סך זה.

המבקשים  פנו לבית משפט קמא בבקשה לבטל את פסק הדין, וגוללו את סיפורם פעם נוספת, ובין היתר ציינו כי הנזילה תוקנה וכי אף המשיבה אמרה זאת לפרוטוקול בית המשפט. יצוין כי עובדה זו אכן נכונה ואף חשובה, אולם כלפי העתיד , באשר  מהתמונות שצורפו לכתב התביעה רואים את הנזק בבירור. בית המשפט אף לא פסק את מלוא הסכום הנתבע אלא כשני שלישים.

בהחלטתו מיום 12.7.04 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לבטל את פסק הדין, תוך פירוט נושא המצאת כתבי בי דין למבקשים והוסיף:

"... לא זו אף זו, לאחר מתן פסה"ד נשלח האחרון לבית הנתבעים ושוב לאחר שתי הודעות מטעם הדואר הוחזרו אלו בציון החותמת "לא נדרש". שוב בוצעה מסירה אישית על ידי הדבקה על הדלת ופסק הדין הגיע למבקשים.

המבקשים לא יוכלו להמשיך ולשטות בבית המשפט ובתובעת..."